פרשת תרומה - ועשו לי מקדש

"דבר תורה לפרשת תרומה — “ועשו לי מקדש

בפרשת תרומה אנו פוגשים מצווה יסודית המגדירה את היחס של התורה לגילוי שכינה בעולם: “וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם.” הפסוק איננו אומר “וארד ושכנתי”, אלא — ועשו. בני אדם בונים, ומתוך כך באה השראת שכינה.

דווקא בזמן הגדול ביותר של גילוי אלוקי — יציאת מצרים, קריעת ים סוף, מתן תורה, ענני הכבוד — לא ירד משכן מן השמים. להפך: כל ישראל נצטוו להשתתף, להביא נדבה, לבנות. מכאן יסוד ברור: רצון ה׳ הוא שהקדושה תופיע בעולם דרך מעשה ובניין בני ישראל.

ולכן צריך לשאול: מניין באה המחשבה שהמקדש העתידי צריך לרדת מן השמים? האם יש נבואה מפורשת על כך? האם יש מאמר חז״ל ברור הקובע זאת כפשוטו? ואם נשענים על לשון רש״י במסכת סוכה — האם ראוי לקבוע יסוד גדול בתורה בלי לעיין במקורות במלואם?

והרי הרמב״ם והחינוך מונים את בניין בית המקדש כמצווה. בירושלמי מבואר שבניין המקדש קודם למלכות המשיח. במקומות רבים בדברי חז״ל עולה בפשטות שישראל הם הבונים.

נמצא שכאשר מעיינים בכלל המקורות, הכיוון הפשוט הוא שבניין המקדש שייך למעשה ישראל.

בשירת הים נאמר: “מִקְדָּשׁ ה׳ כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ.” דרש בר קפרא בגמרא מסכת כתובות: 'גדולים מעשי צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ, שהעולם נברא ביד אחת שנאמר אף ידי יסדה ארץ — ואילו במקדש נאמר מקדש ה' כוננו ידיך - בשתי ידים. הרעיון הוא שמעלת המקדש היא בכך שהוא בנוי בשותפות — כביכול ידו של הקב״ה עם ידיהם של צדיקים. זהו גילוי של חיבור שמים וארץ, רצון ה׳ עם מעשה האדם.

מלשון רש''י על הפסוק מקדש ה' כוננו ידיך בשירת הים נשמע כאילו לעתיד יהיה שונה מהעבר, וכך כתב רש''י

"חביב בית המקדש, שהעולם נברא ביד אחת, שנאמר ‘אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ’; אבל מקדש בשתי ידיים. אימתי ייבנה בשתי ידיים? בזמן שה׳ ימלוך לעולם ועד, לעתיד לבוא, שכולו שלו.”

לכאורה אפשר להבין מדברים אלו שהבניין יהיה שמימי. אולם דברי רש״י מקורו בדברי המכילתא — וכשמעיינים שם בפנים, מתברר עומק אחר לגמרי.

:כך לשון המכילתא דרבי ישמעאל

“מקדש ה׳ כוננו ידיך — חביב בית המקדש לפני הקדוש ברוך הוא, שכשהקב״ה ברא את עולמו לא בראו אלא ביד אחת, שנאמר ‘אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ’; וכשבא לבנות בית המקדש — כביכול בשתי ידיו, שנאמר ‘מקדש ה׳ כוננו ידיך’. אימתי תיבנהו בשתי ידיך?”

:ועל כך מביאה המכילתא משל

''משל לליסטים שנכנסו לפלטין של מלך, בזזו נכסיו והחריבו את פלטינו. לאחר זמן ישב המלך עליהם בדין, תפס מהם והרג מהם וצלב מהם וחזר וישב בפלטין שלו — אחר כך נודעה מלכותו בעולם. לכך נאמר: “מקדש ה׳ כוננו ידיך

.המדרש איננו בא לומר שהקב״ה יבנה לעתיד לבוא המקדש במקום ישראל, אלא לבאר מתי יתגלה כבוד מלכותו בשלמות — לאחר החורבן וחילול, כאשר פלטין המלך יחזיר למקומו. אז יתגלה מלכותו בעולם בעוצמה גדולה יותר

:כך לשון מכילתא דרבי שמעון

“מקדש ה׳ כוננו ידיך — חביב בית המקדש לפני מי שאמר והיה העולם, שכל העולם כולו לא נברא אלא ביד אחת, שנאמר ‘אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ’ וגו׳. אבל כשבנה בית המקדש — לא בנה אלא בשתי ידיו, שנאמר ‘מקדש ה׳ כוננו ידיך"

כאן מדובר בפירוש גם על בתי המקדש שכבר נבנו בעבר — ואף עליהם נאמר ''כוננו ידיך בשתי ידים”. הרי שאין הכוונה שהקב''ה יבנה בניין שמימי, אלא לשון המבטאת חביבות וגילוי כבוד אלוקי

:וכן לשון מדרש הגדול
“מקדש ה׳ כוננו ידיך — אימתי מתקדש שמו בעולמו? כשהוא מכונן מקדשו ומקבץ גלויות עמו, שנאמר: ‘בונה ירושלים ה׳, נדחי ישראל יכנס’. משל לליסטים שנכנסו לפלטין של מלך… לאחר זמן בא המלך וישב פלטינו — נודעה מלכותו בעולם"

.הדגש כאן ברור: קידוש השם הגדול הוא כאשר המקדש עומד לאחר חורבן וגלות, שאז מתגלה מלכות ה׳ בעולם. אין כאן תיאור של אופן בניין ניסי של הבית השלישי, אלא של גילוי מלכות ה' לאחר ההסתר

עוד יש כמה דרשות במכילתא בשירת הים שאומרים בפירוש שבני ישראל יבנו את המקדש

''עם זו קנית'

 “תורה נקראת קניין… ישראל נקראו קניין… ארץ ישראל נקראת קניין… בית המקדש נקרא קניין… יבואו ישראל שנקראו קניין אל ארץ ישראל שנקראת קניין, ויבנו בית המקדש שנקרא קניין — בזכות התורה שנקראת קניין"

” כאן נאמר בפירוש: “ויבנו בית המקדש.” ישראל הם הבונים. ורדה דומה דורש המכילתא על הפסוק בהר נחלתך שבני ישראל יבנו את המקדש.

כאשר מעיינים בכל המקורות יחד מתברר שהתמונה העולה מהם איננה תפיסה של המתנה פסיבית לירידה שמימית, אלא הבנה שהמקדש הוא גילוי שכינה המתממש דרך מציאות העולם ודרך מעשיהם של ישראל.

.והרי זה בדיוק מה שאומר הפסוק בפרשתנו: “ועשו לי מקדש — ושכנתי בתוכם.” הקב״ה חפץ בשותפות. כאשר ישראל פועלים לבנות מקום לשכינתו — אז מתגלה שכינתו ביניהם. זהו הסוד של המקדש, וזהו היסוד של השראת שכינה בעולם.

ומכאן הנקודה שחייבת להיאמר בדורנו. אי אפשר להשאיר את הנושא בתוך “סטטוס־קוו” מחשבתי רק מפני שכך התרגלנו לחשוב. בדורות קודמים, בגלויות קשות, כאשר לא היה שום מסלול מעשי, טבעי היה שאנשים נשארו בתודעה של המתנה בלבד. אבל היום, כאשר המציאות השתנתה, אי אפשר להשאיר את הראש באותה מסגרת בלי בירור מחודש

זהו נושא גדול שמסוגל לשנות כמעט הכול: את היחס למצוות רבות, את תפיסת האחריות, את הבנת הציפייה לגאולה, ואת הקשר לחלקים שלמים בתורה. ולכן צריך ללמוד את המקורות, לברר אותם ביושר, לדבר עליהם, ולעורר את התודעה הציבורית לכך שיש כאן מצוות ה' יסודי התורה ועולם שלם שנשכח מאיתנו בפועל.

ובסופו של דבר, פרשת תרומה אומרת זאת בפשטות: “ועשו לי מקדש — ושכנתי בתוכם.” הדרך להשראת שכינה איננה רק המתנה לניסים, אלא בניין לשם שמים. הקב״ה חפץ בשותפות: שמים וארץ יחד. כאשר ישראל עושים, בונים, ונותנים מקום לשכינה — אז מתגלה: ושכנתי בתוכם.